קהילות ייעוד עירוניות של ותיקים מסוג 'קו-האוסינג' והשפעתן על המרחב העירוני

קהילות ייעוד intentional communities)) פועלות בארץ ובעולם המערבי מסוף שנות השבעים של המאה העשרים. קהילות אלו עונות על הצורך האנושי להשתייך, לפתח זהות קהילתית, לקיים קשרים משמעותיים, ולעשות תיקון חברתי, כלכלי, סביבתי ופוליטי. בשונה מקהילות ייעוד שבהן המגורים המשותפים מהווים אמצעי למימוש היעדים במגוון תחומי חיים, בסוף שנות השישים התפתחו בדנמרק ובצפון אירופה קהילות מסוג 'שיכוני שיתוף' (Cohousing), בהן המגורים המשותפים הם היעד. חברי הקהילה מאזנים בין הפרטיות של המגורים לבין חיי השיתוף הקהילתיים, על ידי כך שהם מתגוררים ביחידות מגורים אישיות ועצמאיות, אבל חולקים שטחים וחללים משותפים.

מודל קו-האוסינג של וותיקים, שצמח גם הוא בדנמרק, הינו דרך חיים חלופית עבור אנשים מבוגרים במאה ה-21, אשר מסיבות שונות רוצים להתבגר עם אנשים הדומים להם בדעות וערכים ולהחליט ביחד כיצד תראה סביבת מגוריהם. התפתחות מודל קו-האוסינג של וותיקים בעשורים האחרונים מתרחשת על רקע שינויים דמוגרפיים באוכלוסיית העולם, בעיקר המערבי. על פי ארגון האומות המאוחדות (UN), שתי המגמות המשפיעות ביותר על המאה ה- 21 הן עיור מואץ והתבגרות האוכלוסייה. ממצאי דו"ח משנת 2020 של הארגון חושפים כי אחד מכל שישה אנשים בעולם עד אמצע המאה יהיה מעל גיל 65.

 ביולי 2020 נוסדה בישראל קהילה חלוצית של מבוגרים (המכונה "נרקיס") בעיר החדשה חריש. שלוש עשרה נשים וארבעה גברים שכרו דירות מקבלן לתקופה של חמש שנים, בבניין מגורים בלב שכונת הפרחים. כבר עכשיו מסתמן שהיווסדות קהילת "נרקיס" היא רגע משמעותי בהתפתחות קהילות ייעוד של וותיקים בישראל מסוג קו-האוסינג, שכן עוד במהלך המחקר נוסדו עוד שתי קהילות נוספות בהשראתה בעיר חריש, והשאיפה היא להרחיב את המודל לכלל ערי הארץ.  

מחקר התיזה שלי אותו בצעתי במחלקה לגאוגרפיה ופיתוח סביבתי באונ' בן גוריון, בהנחיית פרופ' אבינועם מאיר ופרופ' נורית אלפסי כלל את חברי קהילת נרקיס. תוצאות המחקר מראות כי קהילת "נרקיס" הינה קהילת ייעוד, הממלאת את מרבית התנאים כדי להתאים למודל קו-האוסינג. חברי הקהילה מתגברים באופן יצירתי על היעדר מרחבים ציבוריים משותפים על ידי הפיכת החניון המשותף למרחב ציבורי ואת הדירות הפרטיות שלהם ל"מרחב ציבורי נע".

על אף גילה הצעיר של העיר חריש והעובדה שמדובר בעיר בתהליכי התהוות, נראה שניתן להמשיל את העיר לערוגה שמנביטה קהילות מסוגים שונים. ריבוי הקהילות בחריש נובע ממגוון סיבות: תושבים חדשים המגיעים לעיר ללא חברים ומשפחה ומחפשים מקורות תמיכה חלופיים; מלאי זמין של דיור שמאפשר מגורים בצוותא או בקרבה גבוהה יחסית ומקל על התארגנות של קהילות במרחב המגורים; מחירים נוחים יחסית של דיור שמושכים אנשים שהיכולות הכלכליות שלהם לא היו מאפשרות להם לגור בקהילות עירוניות במקומות אחרים בארץ; מיקום אטרקטיבי יחסית - לא לגמרי פריפריאלי ובנגישות גבוהה לכבישים המרכזים במדינה; ורשות מקומית שמעוניינת לאכלס, ומאפשרת לתהליכים חדשניים להתרחש בה. 

בהשוואה לקהילות קו-האוסינג עירוניות בעולם, חברי הקהילה אינם מתרגלים אידיאולוגיה ואורח חיים של "קיימות", אולם בדומה למודל קו-האוסינג הקהילה מייצרת קשרים עם קהילות וקבוצות נוספות בעיר ואינה מסוגרת בתוך עצמה. פועלם של חברות וחברי קהילת נרקיס מסייע לעיר חריש לשנות את אופייה מעיר פרוורית לעיר עם "חדשנות חברתית" ולהתמתג כ"עיר קהילות". לעצם הנוכחות של הקהילה בחריש יש השפעה שבאה לידי ביטוי בעלייה לרגל של פוליטיקאים, פקידי ממשל, ארגוני חברה אזרחית ואזרחים וותיקים מערים אחרות. בימים אלו, עמותת "ארץ עיר", משרד הרווחה וחברי הקהילה פועלים בשיתוף עיריית חריש להקמת "מרכז תמיכה לקהילות דיור שיתופי של וותיקים" שימוקם בחריש ויעודד הקמה של קהילות וותיקים נוספות בחריש ובערים נוספות.